השקדיה

אני נותנת לשנים שלי כותרות.

כל שנה אני מתחילה יומן

פעם זה היה אחד אמיתי, עם דפים, שנשבעתי לו אמונים

והיום הmac פשוט ניצח...

השנה קראתי לו - שוקדת. שוקדת תשפ״א

פעם הסתכלת על מישהי וידעת את השם שלה?

זה התדר של השנה.

השם הזה עומד למבחן שוב, יש לי אפשרות לשנות אותו פה, בתחילת השנה הפרטית שלי, ביומולדת.

הייתי רוצה שלא להאמין בלינאריות של ספירה, אבל גם לספרות יש תדר.

והשנה אני מגלה שהגל שעליו הגיל שלי רוכב מתאים ל׳שוקדת׳ שהרגשתי בראש השנה.

לשקידה הזו יש אופי פחות יצירתי ופורץ משאר שנותיי.

היא מעמיקה, היא מערה זקנה עם קצת טחב, היא חדה. עם ריח של ידע.

ואני מביאה המון משקל כדי לא להיכנס אליה מדי חזק עם התמימות, כמו...

להביא בידורית לחוף

ועם הכרה בותק על רגליים שאני בכל זאת, ולא כמו...

להגיע עם לפיד לסיור במוזיאון.

ואם אני שוכחת שזה הסיפור השנה, השקידה - אני מתבלבלת, נהיית לי צרבת, אני מאבדת את ההקשר.

עכשיו שוקדת. בום.

וכך השנה מתחלקת לי ל2, *הכנה* ליום הולדת וממנו לאלול חזרה.

ואכן לימוד גדול שהיה לי עד כה השנה זה עניין ההכנה.

אני אסביר;

יש עשייה. עושות ועשינו.

יש הכנה לעשיה. מתכננות, עושות כמתוכנן, עשינו.

ויש ה-כ-נ-ה.

אני טובה בלתכנן, ממש. מעמידה לי הכל כמו חמ״ל, בראש או על השיש.

ולפעמים בלהיות אני פחות מהוקצעת.

אבל הכנה אני יודעת לעשות! אי אפשר להתעלם מהכישור הזה שאני מרגישה בי. זה גם צורך, זה בא לי טבעי.

אולי גם קצת מכורה, זה מספק איכשהו.

וסבבה, נותנת לזה.

כי בלהוריד רוחניות, לזווג בין עולם של פה ושל שם אפשר להבין שצריך הכנה, תיווך, מדרגות נעות.

למדתי את זה מההכנות לחגים, מטקסים.

ש-תמיד אני מעדיפה להיות מוכנה, כי אם אני מוכנה,

מתקיים סוד שאני לפעמים לא מגלה לעצמי - הכל יכול להיות.

יש בסיס לכל דבר ואין תרחיש בלתי אפשרי, אם אני מוכנה ממש טוב.

והתמסרתי להבנה הזו מספר פעמים ולמדתי - ההכנה מביאה המון נוכחות. אם אני מתכוננת המון, יותר חלקים ממני מגויסים למה שעומד לקרות ואז כולי נמצאת. הגוף בכל חלקיו, נפש וכל חלקיה, וגוף אנרגטי מתגייס ועוד.

ופתאום כשמגיע הזמן, קשה לומר אבל לפעמים אין צורך בכל מה שהכנתי. ומשהו אחר קורה. ואני נמצאת בו כי מיציתי את ההכנות למיטב, הייתי בהן ואני עוברת הלאה, לעשיה הנמצאת. כאן ועכשיו יו.

מתכוננת לטיפול, לתרחישים, נוטשת אותם ונמצאת. מגיעה מלאה.

מתכוננת לחג, מלא אוכל ורוח, החג מגיע וגם אני. אור.

מתכוננת ליומולדת, חשבון נפש לטוב ולרע, חוגגת, והנה. נקייה ומכויילת לשנה חדשה.

מאוד מזערתי והסמכתי לתמצית את הרגע האמיתי.

כל זה לומר, שאולי עד כה התכוננתי לשקוד. ביומולדת יש לי אפשרות לשנות את הכותרת לפי תורת היומנים של שני. והנה אני רואה שזה עוד תקף ואני רק בשלה יותר.

רוצה לדעת על מה שוקדת?

עמוק אל תוך עולם הפריון הריון ולידה. פתאום מצאתי גיוס נפשי, רגשי ואלוקי למטרותיי.

פתאום הבנתי שאני לא מפרסמת, ושאין דרך בה תדעי כמה כדאי להיפגש איתי. אבל אני שוקדת, ואולי כשאצא מהמערה אראה אותה קורנת וקוראת בשבילי למי שצריכה.

מודה לי על לארג׳יות לסדר דברים בעזרת מילים

מודה לך על העיניים והלב

מודה לקודשא על סדרי הטבע הניסיים

ברוכה הבאה שוקדת, לעולם.

שעוצמת הולדתי תלווה אותי