ברוך המבדיל בין קודש לחול

מה בישלתי לראש השנה? לא חצילים.

אותם צילמתי כי הם מזכירים לי את הריבת ראש השנה של סבתא.

את עצמי בישלתי, במיץ של השנה הקודמת. כל הדברים שניגרו ממנה, ממני, בתוך זה התבשלתי בחג, מותר לבשל.

מה יהיה איתי, שאלתי אותי מבעבעת.

הרגשתי דביקית, הסתיימה שנה ובתחושתי אני סוחבת עול. חשבתי אולי שהגעתי לגיל שכבר אין בו תחושה של דף חלק, הרגשתי שאני כבר צבר של מה שחייתי. אמונה כבדה.

אז הרהרתי לי, ממה כן השתחררתי?

כי בטוח התפתחתי גם שלא במודע. במועד.

אולי הבירור הזה,

יאפשר צמיחה.

אני כבר לא מעשנת.

ביציאות, אני אלמד להינות מהאנשים באמת, מפשוט להיות.

אני כבר לא שותה.

אז כשאני מארחת אני אתבונן בנחת המתישבת, אלמד להיות.

אני כבר לא רודפת אחרי תינוקות!

אז כשאני בבית כנסת אני יכולה לחוות, פשוט להיות.

אני כבר לא אוכלת סוכר.

בקינוח אמתק מהריגושים, מפשוט להיות.

אני כבר לא שמה בגדים שלא נוחים לי.

צריכה לחוש את התנועה בתוכם, להיות.

אני כבר לא צריכה מההורים שלי.

אז כשיחד, פשוט יחד, רק להיות.

אני כבר לא יודעת איפה הבית שלי.

אז כשאני גרה לי במקרה באיזה מקום, צריכה ממש להיות.

אין לי מושג מה יהיה השנה, אז כשבא לי לתכנן ולדעת, מאחלת לי לחיות ולהיות.

פשוט.

פשוט?

להיות?

להכיל את האיחול להחיל את האיחול, לאכול בלי להכיל להאכיל בלי לאכול חול חולאים חילאום מאחלים חלום חום חום חיממון, איחולים מחוממים אכילות מוכלות, חלאות מחלימות חלומות וחלומות על חלות מיוחלות חלות מכויילות, חלות כאיילות.

ברוכה הבאה לך שנה הבאה,

ברוך המחבר מציאות לחלום.